קרוי: מעבר ליש ולאין

חייו המדהימים של ד"ר משה קרוי – פילוסוף, מיסטיקן ונביא זעם, גאון ומטורף – שעלה לגדולה בשנות השבעים ומת בנסיבות מסתוריות בסוף שנות השמונים – היו מסע בלתי מתפשר אל האמת, המשמעות והאלוהים, על עוצמתו וסכנותיו. על בסיס כתביו של ד"ר קרוי וראיונות לתקשורת, ההצגה משלבת בין פילוסופיה, דרמה ביוגרפית, סלפסטיק, מוסיקה חיה, מעשי כישוף ותרגילי דמיון מודרך.

"לאותם מתי מעט שיזהו אותי בעודני בחיים - שיזהו מי אני באמת - אני מבטיח הבטחה מיוחדת. אני אשמור איתם על קשר. הם יפגשו בי בחלומותיהם, בחזונותיהם, בחוויות טלפתיות מיוחדות. אולי יהיו אפילו כאלה שיראו אותי כמעט פיזית, כאילו עודני חי."

קרדיטים:

יצירתם של: יונתן לוי ונעם רובינשטיין \\ מחזה (על בסיס כתביו של ד"ר קרוי וראיונות לתקשורת): יונתן לוי \\ משחק: נעם רובינשטיין, יונתן לוי, אבנר חנני, נטע זייד \\ כוריאוגרפיה: שירלי מרום \\ עיצוב תפאורה: עודד הירש \\ עיצוב תלבושות: קרן פרץ \\ עיצוב תאורה: ברוכי שפיגלמן \\ אדפטצית תאורה: אמיר הנדלמן \\ מוסיקה: אבנר חנני \\ קסמים: ליאם לבנון \\ ע. במאי/ניהול הצגה: שירלי מרום.

קרוי זכתה בפרס הכתיבה, הבימוי והשחקן בפסטיבל עכו 2021

מן הביקורות:

"ההצגה המרשימה מכולן, מאלה שראיתי בפסטיבל, מתחקה אחר דמותו המרתקת של ד"ר משה קרוי – פילוסוף ומיסטיקן ישראלי, גאון ומטורף שזכה להערכה בשנות ה-70 ומת בנסיבות מסתוריות בסוף שנות ה-80. ההצגה משלבת באופן מעורר השתאות בין קטעי ראיונות עם קרוי, משנתו הפילוסופית, מוזיקה ואף תעתועים מעולם הקוסמות. על הבמה הפסנתרן אבנר חנני מלווה בנגינה חלקים מן הטקסט, ועובד בדיוק רב לצד השחקנים ממש עד כדי ניגון של תווי הדיבור שלהם, במהלך יפהפה ולא טריוויאלי. השחקנים נטע זייד, יונתן לוי ובעיקר נעם רובינשטיין המצוין בתפקיד קרוי – מאפשרים לקהל להתמסר לידיהם הבוטחות ולהישאב פנימה אל עולם אניגמטי ומסקרן. השימוש בטכנולוגיה להקרנת הריאיון עם הדמות האמיתית הוא מקורי, הקסמים יוצרים אווירת כישוף של ממש, ובאופן כללי מדובר במופת של תוכן מעמיק ומעורר מחשבה מצד אחד ותצוגת משחק ובימוי מענגת מהצד השני. התוצאה מיוחדת מאוד." [אורין ויינברג, YNET]

"איכות תיאטרלית מקורית, ושפת במה מאופיינת", "יונתן לוי, נעם רובינשטיין ועודד הירש הם יוצרים אינטליגנטים וחושבים", "חקירה תיאטרלית מעניינת, קו עדין של הומור משוח על ההצגה" [ננו שבתאי, "הארץ"]

כתבה באתר "הבמה"

משך ההצגה כ50 דקות